קצת על הבלוג או למה הכל טוב?
הבלוג הזה הוא בעצם אני.
אני משתפת בו מעולמי ומחיי, משתפת את היצירה שלי, הבחירות שלי והדרך שלי.
ואני משתפת במה עושה לי טוב.
הכל טוב? באמת?
זה נשמע פשוט אבל ההתחלה היתה מסובכת. מאד מסובכת.
לפני כמה שנים נפרדתי מאחותי כרמית בתחושת שבר גדולה ואובדן שהיה קשה מאוד.
אחרי שעברנו את תקופת ההלם, הגיעה הבהלה, חרדה קיומית. לי, לבן זוגי, לילדיי ולכל בני משפחתי.
הבנתי בצורה הכי מוחשית שיש שאף אחד לא יכול להבטיח לי שזה לא יקרה שוב. אין לי שום דרך לשמור על האנשים שאני כל כך אוהבת.
הימים עברו וחיפשתי מפלט לנפשי.
בלי לחשוב יותר מדי, חזרתי למקום שהכי טבעי ונוח לי. לאומנות וליצירה.
הדגדוג המוכר בקצות האצבעות חזר ובעידודו של בן זוגי, החלטתי גם להתחיל לכתוב בלוג ולקרוא לו "הכל טוב" בעיקר כדי להרגיע את עצמי ולהזכיר לי שהכל טוב.
וגם קצת כדי להעביר מסר ש"הכל הולך".
אין אצלי כללים ביצירה ובאומנות, רק הדרך חשובה. הכל טוב.
רק אחרי כמה שנים בהן הבלוג התפתח וצמח יחד איתי, הבנתי שהאובדן הוציא אותי להתחלה חדשה.
הבנתי שאין התחלה אמצע וסוף, בכל רגע יש פרידה אבל גם התחלה, הכל שאלה על מה אני בוחרת להסתכל. כל בוקר הוא התחלה חדשה, כל חיוך וצחוק של ילד הוא התחלה. כל בחירה שאני עושה היא התחלה.
בחרתי להתחיל מחדש ולהמשיך לחיות. חיים מלאים בהודיה על כל הטוב שיש לי ועוד יהיה לי. בחרתי להקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת, ביצירה, באומנות, בצבע. בחרתי להרגיש את אותו דגדוג באצבעות ולתת מקום למעיין הנובע מתוכי.
בחרתי לחייך.
